תנ"ך על הפרק - שמות ו - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות ו

56 / 929
היום

הפרק

דיבורי ה' למשה, משפחות בני ישראל

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי׃וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עתה תראה. פירש"י אבל לא ל"א מלכים משמע שעון זה גרם לו אע"ג שבשביל מי מריבה לא נכנס לארץ איפשר דהא והא גרמו לו: וידבר אלהים וגו' וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם. פירש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי פי' לא נודעתי להם במדה זו של אמיתית שלי שעלי' נקרא שמי ה' ורוצה לומר מדה אמיתית שלי דהיינו קיום הבטחה לא נודעתי להם בה שהרי עדיין לא קיימתי להם ההבטחה אע"ג דעדיין לא הגיע זמן לקיים הבטחה מ"מ עדיין לא נודע להם בקיום ההבטחה. פי' אחר פירש"י והקשה עליו שהי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודעתים שכך שמי הרי מתחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ע"כ ורוצה לומר על שהקשה על זה הפי' הי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי בא לתרץ ולומר א"ת לא הודיעם שכך שמו שיצטרכו לשאול פירושו כמו שהודיעו למשה שאמר לו אני ה' אלהי אביך וכתיב בתרי' ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' ולכך שאל פירושו אבל הם שלא ידעו זה השם לכך לא שאלו פירושו לכך אמר לא מצית למימר הכי שהרי נגלה לאברהם אבינו עליו השלום בזה השם הרי שידע אותו השם אפי' הכי לא שאלו פירושו ומ"מ עיקר הדבר איני מבין למה האשים למשה על ששאל מה שמו מה אומר להם הוצרך לומר מה ישיבם אם ישאלוהו אבל האבות לא שאלו כי ידעו השם וגם משה ידעו אלא ששאל אם יפרשנו להם אם ישאלוהו. ור' אברהם כתב כי ב' שבאל מושכת עצמה ואחרת עמה ופירושו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם פי' כי נראה לאבות באל שדי שהוא מנצח מערכות השמים לעשות עמהם נסים גדולים שלא נתבטל בהם מנהג העולם ברעב פדה אותם ממות במלחמה מידי חרב ולתת להם עושר וכבוד והם בכלל היעדים שבתורה ברכות וקללות כי לא תבא אל האדם טובה בשכר המצוה ולא רעה בעונש העבירה רק מעשה הנס ואם יוזנח האדם לטבעו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הם נסים נסתרים שיחשוב האדם שהם מנהגו של עולם ואינו כן אלא הם עונש העבירות ושכר המצות ומפני זה תאריך ביעדים שבעולם הזה ולא תפרש יעדי הנפש בעולם הנשמות כי אלה הם מופתים שכנגד התולדות וקיום הנפש והדבקה באלהים דבר ראוי הוא בתולדתה כי היא תשוב אל האלהים אשר נתנה ואם היתה הנפש מנחת תאות העולם והיתה דביקה בשם הנכבד כראוי לה דבר ידוע שאפי' אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו השם הנכבד לדבקה בו יסבב סיבה להצילו מרעתו וכן אם יש במערכת שיהי' עקר השם יתקן תולדותיו ויוליד ועל כן אמר אין מזל לישראל. והנה לא הגיע מעלת האבות לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים על כן יכול משה לשנות תולדות העולם ולעשות אותות ומופתים שלא יכלו האבות לעשותם. ומשה אמר ב' דברים אחד למה זה שלחתני והשני והצל לא הצלת את עמך והשיבו על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה ועל הראשון ויאמר אליו אני ה' ופירושו כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי הנכבד בעולם לכן אמור לבני ישראל אני ה' והנה שלחתיך להודיע זה השם: וגם הקימותי. וגם שלחתיך בעבור הקימותי בריתי עם האבות לתת לבניהם שהם כמותם את ארץ כנען: וגם אני שמעתי. וגם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי וכן כמו שאני עומד כן יהי' דברי קיים שאגאלם בזרוע נטוי'. ומה שפתח בוארא וסיים ושמי ד' לא נודעתי שהי' לו לומר הכל בלשון אחד וארא ובשמי ה' לא נראיתי או ואודע ובשמי ה' לא נודעתי הטעם מפני שנבואת האבות היתה במראה הלילה על כן אמר וארא אבל של משה היתה פנים אל פנים ועל כן אמר לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. שהבטיחם שיוציאם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם ואפשר שיצאו מארצם ויהיו להם נכנעים ממקום שהם כמו להעלות להם מס על כן אמר: והצלתי אתכם. שלא ימשלו בכם כלל: וגאלתי אתכם. שיעשה בהם שפטים עד שיאמרו מצרים הנה לך פדיון נפשינו כי טעם גאולה כענין מכר. ופי' בזרוע נטוי' שתהי' ידו נטוי' עליהם עד שיוציאם: ולקחתי אתכם לי לעם. בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה: וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו'. אמר ר' אברהם כי הי' ראוי במערכת הכוכבים שיעמדו עוד בגלות. וכתב הרמב"ן ואין זה מדרך הפרשה אבל אמר כאשר אציל אתכם בזרוע נטוי' שיראו אותה כל העמים תדעו כי אני ה' אלהיכם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק ה': ונתתי אותה לכם מורשה. ולא אמר ירושה שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ אלא הורישוה לבניהם: וידבר ה' אל משה לאמ'. כתב הרמב"ן יש מפרשי' דמלת לאמר בכל התור' לאמ' לישראל פי' שאמ' השם למשה אמור דברי אלה לבני ישראל ובכאן לאמר לפרעה. וקשה לפי זה ממה שאמר לבן אמש אמר אלי לאמ' וכן ברוב המקומו' שכתוב וידבר ה' אל משה לאמר וכתיב בתרי' דבר אל בני ישראל אלא מלת לאמר להורות על בירור הענין וידבר ה' אל משה לאמירה גמורה לא מראה מסופקת ולא דיבור ברמז ולכן יתמיד זה בכל התורה כי נבואת משה פה אל פה לא במראה ולא בחידות ולבן אמר ליעקב אמש אמר לי לאמירה גמורה שלא אזיק לכם כי לולא זה הייתי עושה לכם נזק וכן ויאמרו בני ישראל אל משה ואל אהרן לאמר שהיו אומרים בפירוש וצועקים להם בגילוי פנים: הן בני ישראל לא שמעו אלי. פירש"י זה אחד מי' קלים וחמורים שבתורה ותימא מה קל וחומר היא זה והלא מפורש הטעם מה שבני ישראל לא שמעו לו מקוצר רוח ומעבודה קשה ומפרשים כך הוא הק"ו ומה בני ישראל לא שמעו ואינם רוצים לצאת מפחד שלא יכביד עוד עליהם פרעה כ"ש שלא ישמע פרעה להוציאם. אי נמי כיון שפרעה ראה שבני ישראל לא שמעו כ"ש שלא ישמע הוא: ואיך ישמע אלי פרעה. סדר הענין בפסוקים הללו כי מתחלה לא ציוהו שידבר אל פרעה רק ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו והי' איפשר שידברו הזקנים והוא מחריש והי' בוש גם מלדבר אל העם ואמר לא איש דברים אנכי והקב"ה השיבו ודבר הוא לך אל העם וכן כתיב בבואם וידבר אהרן את כל הדברים האלה וגו' ויעש האותות לעיני העם ועתה כשנצטווה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה' דבר הוא בעצמו להם כאשר ציוהו ולא שמעו אליו וכאשר חזר וציוהו לדבר אל פרעה בעצמו אמר ואיך אדבר אליו ואני ערל שפתים והקב"ה צירף אהרן עמו וצוה את שניהם אל בני ישראל שידברו להם כל אשר ידבר ויצוה אל פרעה להוציאם מארצו ובזה נתרצה משה כי חשב שיתנבאו שניהם בכל האותות ושניהם יבואו אל בני ישראל ואל פרעה ודי שידבר האחד כי כן דרך כל שנים השלוחים שידבר האחד שהאחד ידבר והשני יחריש וחזר השם ואמר אליו אני ה' הנגלה אליך בשמי הגדול דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך כי לך יהיו הדיברות כולן ולא לאהרן עמך ואותך עשיתי שליח לפרעה אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים והשם אמר לו ראה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תבוא לפניו עם אהרן ושם תצוה אתה לאהרן ולא ישמע פרע' דבריך ואהרן בשליחותך ישמענו דבריך כאשר האלהים מצוה לנביא והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם והכה זו מעלה גדולה למשה זכה בה בעותנותו שהי' בוש לדבר בערלת שפתים וכן אמר והאיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם מדה כנגד מדה שהי' ירא שמא יתבזה בעיניהם ודלא כרש"י שפי' וידבר ה' אל משה לאמר האמור למטה הוא דיבור האמור כאן אלא שהפסיק בענין היחס וכשהשלים ענין היחס חזר לענינו הראשון וגם אין אנו צריכין למה שפירש"י אתה תדבר כל שליחות ושליחות לפי ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו לפני פרעה אלא כמו שפירשתי שמשה דיבר לפני פרעה ולא שמעו ואל אהרן והוא דיבר אל פרעה: אלה ראשי בית אבותם. אין הכונה כאן ליחס אלא ללוי והזכיר ראובן ושמעון ולא התחיל בלוי שלא יהא נרא' שיהא לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה ועל כן הקדים בראובן ושמעון ומ"מ קיצר בהם ולא הזכיר בהם אלא מיורדי מצרים אבל בלוי הזכיר תולדותיו ושנותיו ושני חיי קהת והזכיר מנין שנותיו כמו שדרשו רבותינו לידע שת' שנה של שיעבוד התחילו משנולד יצחק. ור' אברהם כתב שהזכיר שני חיי לוי לכבוד משה ואהרן ומטעם זה גם הזכיר שני חיי עמרם והזכיר ללוי גרשון וקהת ומררי ומייחס בני כל אחד ואחד מהם והוסיף ביצהר לייחס גם בני בניו שאמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה כי הם עיקר כונת היחס והזכיר בני יצהר בשביל קרח שסופו לריב עם משה והזכיר בני קרח מה שלא עשה כן בבני נפג וזכרי על שם סופם שכתוב בהם ובני קרח לא מתו והזכיר גם בני עזיאל בשביל מישאל ואלצפן שהוזכרו במיתת נדב ואביהוא ובני חברון שלא נתחדש בהם שום מעשה לא חשש להזכיר כאן ייחוסם: ויקח אהרן. הזכיר זה בשביל מעלת הכהונה להודיע כי אף הכהונה הוא מזרע המלוכה אחות הנשיא הגדול וגם הזכיר ליקוחי אלעזר לייחס לפנחס שגם הוא זכה לכהונה בברית עולם ואם הי' פוטיאל שם איש אין טעם להזכיר שם איש שלא ידעו מי הוא ועל כן דרשו רבותינו מבנות יוסף שפטפט ביצרו ומבנות יתרו שפיטם עגלים לע"ז והזכרו לשבח שזכו בצדקתם לכהונת עולם או שהי' פוטיאל נכבד וידוע בדורו והוזכר לשבח. ואמר מבנות פוטיאל ולא בת פוטיאל שהיו לו בנות רבות והוא בחר מהן אחת או שלא היתה בתו אלא בת בתו מתייחסת אליו למעלתו על כן לא הוזכר שמה: הוא אהרן ומשה אשר אמר. פי' לענין אמירה הקדים אהרן למשה כי הוא אמר לפרעה ולענין יציאה להוציא את בני ישראל מקדים למשה. ור' אברהם כתב הוא אהרן ומשה מקדים אהרן למשה כי הוא הגדול בשנים ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם משה הם המדברים אל פרעה מעתה שדיברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו על כן לא תמצ' בכל התורה לבד מהתחלת זה הפסוק שלא יקדים משה לאהרן. ואין טענה מאלה תולדות אהרן ומשה ומותלד את אהרן ואת משה כי כאשר נולדו הזכירם: ויהי ביום דבר. כתב ר' אברהם שהוא קשור עם פרשה שלאחריו ויהי ביום דבר מה הי' הדבר ומפרש וידבר וגו' ואע"ג שהי' הפסק בנתים לא ידענו הטעם. והרמב"ן כתב ויתכן לפרש שהוא מוסב למעלה ויהי זה שהיו הם מדברים אל פרעה מלך מצרים בעת אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים ובעבור שאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר הי' נראה שהדבור לשניהם בשוה ועתה פי' שהדיבור למשה והמצוה לשניהם שיוציאם וזה טעם הפסק הפרשה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך